פסק-דין בתיק ת"א 2255-08

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בשל הנזקים אשר נגרמו לתובע עקב מעורבות רכבו בתאונה שארעה ביום 25/2/07 (להלן - "התאונה").

התביעה נגד הנתבע 1:

התובע הוא הבעלים של רכב מסוג מזדה, מס' רישוי 72-064-29 (להלן- "רכב התובע"), ואילו
הנתבע 1 היה בזמן התאונה הנוהג ברכב מסוג פיאט מס' רישוי 50-019-05 (להלן- "רכב הנתבע").

לטענת התובע, בתאריך הנ"ל ובצומת הכניסה לטמרה, הוא נכנס לצומת בנסיעה איטית כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו הראה אור ירוק. בעודו בצומת הגיע רכב הנתבע ונכנס לצומת תוך פניה שמאלה כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו הראה אור אדום. כתוצאה מכך ועל אף ניסיונותיו להתחמק מהתאונה, שני הרכבים התנגשו ביניהם כאשר רכבו של התובע ניזוק בכנף הימנית ובחזית הרכב.

לעומת זאת טוען הנתבע וכך העיד לפניי, כי הוא נכנס לצומת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו הראה אור ירוק, ובזמן שהיה באמצע הצומת הגיע רכב התובע במהירות מופרזת והתנגש בו.

זה המקום לציין, כי כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית משפט לתעבורה עכו המייחס לו נהיגה רשלנית, נהיגה בדרך הגורמת נזק ואי ציות לאור אדום ברמזור, והנתבע הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום הנ"ל.

בעדותו לפניי טען הנתבע, כי הוא הודה במיוחס לו בכתב האישום במסגרת עסקת טיעון ובהמלצת סנגורו, ואולם עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט לתעבורה מגלה, כי בין הנתבע לבין המאשימה לא היתה כל עסקת טיעון, והודאת הנאשם ניתנה מרצונו החופשי כשהוא מיוצג על ידי עורך-דין.

ברי אם כן, כי פרוטוקול הדיון ויתר המסמכים מתיק התעבורה סותרים באופן מהותי את גרסת הנתבע בעדותו לפניי.

אומנם גרסת הנתבע לגבי כניסתו לצומת באור ירוק ברמזור נתמכת בעדות של עד ראיה אשר נסע ברכב אחר מאחורי רכב הנתבע, מר מוחמד חיג'אזי (הודעתו מצויה בתיק המשטרה), ברם גם גרסת התובע נתמכת בעדותו של עד ראיה ניטראלי, מר עוזי עובדיה (הודעתו מצויה בתיק המשטרה), שאישר בחקירתו במשטרה את גרסת התובע לגבי כניסתו לצומת באור ירוק ברמזור. העד מסר, כי נהג ברכב אחר באותו כיוון בו נסע רכב התובע, וכי רכב התובע נכנס לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתם הראה אור ירוק.

לא נעלם מעיניי שינוי הגרסה בעדות התובע לגבי מעורבות רכבו בתאונה נוספת, כאשר בתחילה הכחיש כי רכבו ניזוק בתאונה אחרת, ומאוחר יותר אישר כי רכבו היה מעורב בתאונה אשר ארעה לאחר התאונה שבנדון. יחד עם זאת, לא מצאתי בשינוי זה משום השלכה על גרסת התובע, אשר הצטיירה כגרסה אמינה ומהימנה.

על יסוד האמור לעיל, ובפרט על יסוד הודאת הנתבע בעובדות ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אני מקבלת את גרסת התובע ודוחה את גרסת הנתבע. באותה מידה, לא מצאתי הצדקה להשית על התובע אשם תורם כלשהו. הוכח לפניי כי התובע נכנס לצומת במהירות נמוכה יחסית, ועל אף שאישר בפניי כי לא הבחין ברכב הנתבע קודם לכן, הרי שבנסיבות המקרה התאונה מבחינתו היתה בלתי נמנעת. בהקשר זה אוסיף, כי הוכח בפניי שהתובע נכנס לצומת בעיצומו של אור ירוק, ולפי עדותו של העד מר עובדיה, האור המשיך להיות ירוק גם לאחר ההתנגשות - ללמדנו, כי התובע לא נכנס לצומת בסמוך להתחלפות האור ברמזור בכיוון נסיעתו, בין מצהוב לירוק ובין מירוק לאדום.

לעניין הנזק - התובע הגיש חוות דעת מטעמו לגבי הנזק שנגרם לרכבו. לעומת זאת טוען הנתבע כי הנזק לו טוען התובע הוא מוגזם ולא מבוסס, שכן התובע לא צירף חשבוניות ו/או קבלות בגין תיקון הרכב במוסך ולא העיד את בעל המוסך אודות ביצוע התיקונים.

די בחוות הדעת אשר לא נסתרה כדי לבסס דיה את טענת התובע לגבי היקף הנזק. אומנם לא צורפו קבלות או חשבוניות אודות תיקון הרכב, ברם מתעודת התקינות אשר צורפה לתיק ניתן להסיק בבירור כי הרכב אכן תוקן.

בנוסף לחוות הדעת התובע צרף לתיק חשבונית אודות גרירת רכבו על ידי גרר משטרתי, ואודת תשלום שכר טרחה לשמאי מטעמו.

יוצא אפוא כי טענות התובע לגבי הנזק הישיר הן טענות מבוססות דיין. לפיכך, יש לפסוק לתובע סך של 36,277 ש"ח - שהוא מלוא הנזק לו טוען בכתב התביעה, למעט הנזק המתייחס לרכיב הכללי של הוצאות וטרחה שלגביו לא הוגשו ראיות כלשהן.

התביעה נגד הנתבעת 2:

מחלוקת נוספת שהתעוררה בין הצדדים מתייחסת לכיסוי הביטוחי של הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת").

אין מחלוקת, כי הנתבעת היא המבטחת של רכב הנתבע בפוליסת ביטוח לנזקי צד ג', אלא שלטענת הנתבעת הפוליסה שבנדון איננה מכסה את אחריותו של הנתבע, הואיל ולנתבע לא היה רישיון נהיגה מעל שנה כמתחייב לפי תנאי הפוליסה, שכן מהראיות עולה, כי הנתבע קיבל רישיון נהיגה ביום 21/11/06 בעוד התאונה ארעה ביום 25/2/07.